הפסוק מציג קללה נמרצת המופנית כלפי אדם, המייחלת למפלתו המהירה ולאובדן כל הישגיו [מלבי"ם].
החלק הראשון, יִֽהְיוּ־יָמָ֥יו מְעַטִּ֑ים, מבטא את התקווה שחייו יתקצרו והוא ימות בקרוב [ביאור שטיינזלץ]. קיצור הימים נתפס כעונש ישיר מאת ה' על חטאיו [מאירי]. יש המקשרים קללה זו למפלתו של המן, שחייו נגדעו ימים ספורים בלבד לאחר שגזר את גזרתו הרעה [אלשיך].
החלק השני של הפסוק, פְּקֻדָּתוֹ יִקַּ֥ח אַחֵֽר, עוסק במה שיילקח מאותו אדם. הפרשנים מציגים מספר כיוונים להבנת המילה פְּקֻדָּתוֹ:
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהכוונה למעמדו, לגדולתו ולתפקידו. לפי פירוש זה, הקללה היא שאדם אחר יתפוס את משרתו, שררתו ומקומו [רש"י, אלשיך, ביאור שטיינזלץ]. מפלתו יכולה להתרחש עוד בחייו, כך שאחר ימונה תחתיו, כפי שהוסרה טבעת המלך מהמן והועברה למרדכי [מלבי"ם, אלשיך].
גישה שניה מתייחסת לעושרו ולנכסיו של האדם [רד"ק, מצודת דוד]. הממון נקרא כך משום שהאדם אינו בעליו האמיתיים של הרכוש, אלא משמש רק כפקיד הממונה לשמור עליו לזמן קצוב [מאירי].
גישות נוספות מפרשות את המילה באופן אישי וקיומי יותר. יש הסבורים כי הכוונה היא לאשתו של האדם, שתילקח על ידי אחר [רד"ק, אבן עזרא]. לבסוף, יש המפרשים כי המילה מתייחסת לנפשו של האדם, הנתפסת כפיקדון, והקללה היא שחייו יילקחו ממנו ויסתיימו בידי אדם אחר [אבן עזרא].