לאחר שעמד מול אויביו ומשטיניו המדברים עליו רעות, משנה המשורר את מוקד פנייתו. מתוך הבנה שאין בו הכוח לעמוד לבדו מול מחרפיו, הוא פונה בתחינה אל ה' שלא ייתן לו לאבד בידיהם [אבן עזרא].
המילה וְאַתָּה מבטאת את הניגוד למצבו: בעוד שהאויבים מבקשים את רעתו, הוא מבקש שה' יפעל לטובתו [רד"ק] ויעשה עמו חסד ואמת [מצודת דוד].
הבקשה עֲשֵׂה אִתִּי לְמַעַן שְׁמֶךָ נובעת מהכרתו של המשורר כי מצד מעשיו הוא אינו כדאי ואינו ראוי לישועה [רד"ק, אלשיך, מאירי]. על כן, הוא מבקש שה' יפעל למען שמו. גישה אחת מסבירה שהבקשה היא ששמו של ה' יוגדל בעולם [מצודת דוד], או בזכות העובדה שהמשורר שם את ביטחונו בשם זה [רד"ק]. גישה אחרת רואה בכך בקשה למנוע חילול השם בקרב העמים [אלשיך]. בהקשר של דוד המלך, מוסבר כי מאחר שה' משח אותו למלוכה, שמו של ה' נקרא עליו, ונפילתו של דוד תהווה פגיעה ישירה בשם שמים [מלבי"ם].
סיום הפסוק, כִּי טוֹב חַסְדְּךָ הַצִּילֵנִי, מדגיש שההצלה מבוססת על חסד אלוהי טהור ולא על שורת הדין [אלשיך]. הפרשנים מסכימים כי כשם שחסדו של ה' מושפע לטובה על כלל הנבראים, כך מבקש המשורר שחסד אוניברסלי זה יחול גם עליו ויעמוד לו להצלתו. יש המזהים בפסוק בקשה כפולה: בזכות "למען שמך" מבקש המשורר שה' יעשה עמו ממש נפלאות וטובות, אך ממידת החסד הוא מבקש שלכל הפחות ה' יציל אותו מן הסכנה המיידית [מלבי"ם].