ייסורים גופניים ונפשיים משתלבים יחד ומביאים את האדם לאפיסת כוחות מוחלטת. הפרשנים מסכימים כי המילים בִּרְכַּי כָּשְׁלוּ מִצּוֹם מבטאות חולשה פיזית קיצונית וחוסר יכולת ללכת בעקבות תעניות רבות. מטרת הצומות מתפרשת בכמה אופנים: יש המסבירים כי התענה בזמן בריחתו כדי לעורר את רחמי ה' שיראה בעוניו ויציל אותו מיד אויביו [רד"ק, אבן עזרא], בעוד אחרים רואים בכך תהליך עמוק של תשובה ומירוק עוונות [מלבי"ם]. גישה שונה מציעה כי בשל עברו כאדם החי חיי תענוגות, אפילו צום אחד היה מספיק כדי להכשיל את ברכיו [אלשיך].
החלק השני של הפסוק, וּבְשָׂרִי כָּחַשׁ מִשָּׁמֶן, מתאר את אובדן משקל הגוף, כאשר הפועל כָּחַשׁ משמעותו רזון [מצודת ציון]. רוב המפרשים מסבירים כי השומן והלחלוחית שהיו בבשרו בעבר נעלמו כליל בעקבות הצומות, הייסורים וטלטולי הדרך [רד"ק, אבן עזרא, מאירי, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. על גבי הסבר זה מובאת הבחנה מעניינת, המדייקת כי בדרך כלל השומן הוא שניתך ונעלם ולא הבשר עצמו. אולם במקרה זה, מתוך שהיה אדם כה רך וענוג, בשרו עצמו היה רווי בשומן, ולכן גם הבשר עצמו דל ורזה [אלשיך].