הקללה עוטפת את הרשע מכל עבריו וחודרת אל עומק ישותו, החל מהמעטפת החיצונית ביותר ועד לרובד הפנימי והנסתר של גופו. רוב הפרשנים מסכימים כי המילה כְּמַדּוֹ משמעותה בגד ומלבוש, והכוונה היא שהקללה מקיפה ועוטפת את האדם לחלוטין. על אף שהפועל וַיִּלְבַּשׁ כתוב בלשון עבר, מדובר בנבואה המתארת את העתיד לבוא עליו [אבן עזרא, מאירי]. יש המדייקים כי המילה כְּמַדּוֹ רומזת גם למידה, כלומר הקללה תהיה "תפורה למידתו" ותתאים בדיוק לקללה שהוא עצמו תכנן להטיל על אחרים [מלבי"ם]. גישה אחרת רואה בלבישת הקללה פעולה רצונית של אדם שהכניס את עצמו למצב זה מתוך בחירה, תוך פריקת עול של קדושה וברכה [רש"י]. ברובד רעיוני נוסף, יש שקשרו תיאור זה לדמותו של עשו, שנולד אדמוני ועטוי שיער כבגד, מוקף ברוגז ובדין, ושואב אל קרבו את קללת חטא עץ הדעת עוד מהיותו ברחם [אלשיך].
לאחר שהקללה עוטפת את האדם מבחוץ, היא חודרת פנימה. וַתָּבֹא כַמַּיִם בְּקִרְבּוֹ מתאר כיצד הקללה נכנסת אל תוך גופו בשפע רב, ממש כפי שמים נכנסים לגופו של אדם השותה אותם [רד"ק, מצודת דוד]. השלב העמוק ביותר של החדירה מתואר במילים וְכַשֶּׁמֶן בְּעַצְמוֹתָיו. בעוד ששמן סיכה נמשח על העור החיצוני כדי לשכך כאבים, טבעו שהוא מחלחל ונבלע עמוק בתוך העצמות. באותו אופן, הקללה מחלחלת ונספגת עד לחדרי בטנו ובשרו [רד"ק, מצודת דוד, מלבי"ם]. פירוש חלופי מציע כי המילה וְכַשֶּׁמֶן אינה מתייחסת לשמן סיכה, אלא נגזרת מהמילה שומן, והיא מכוונת למוח העצם הנמצא עמוק בתוך העצמות [מאירי].
מעבר לרובד הפרשני של משמעות הקללה, חז"ל למדו מפסוק זה עיקרון הלכתי. מתוך ההשוואה שעושה הפסוק בין כניסת המים לקרביים לבין ספיגת השמן בעצמות, נלמד הכלל ש"סיכה כשתייה". כלומר, משיחת הגוף בשמן שקולה מבחינה הלכתית לשתיית נוזלים או לרחיצה, עיקרון בעל משמעות מיוחדת לאיסורי יום הכיפורים [תורה תמימה].