תפילתו של המשורר מביעה משאלה למהפך מוחלט במצבו, שבו תבוסתם והשפלתם הפומבית של רודפיו יהיו שלמות וגלויות לכל. כאשר המשורר ישוב לגדולתו ואויביו יראו כי מזימותיהם נגדו כשלו, המציאות תתהפך על פניה [רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. יש הסבורים כי קללה זו מכוונת כלפי אויבים עתידיים שיקומו מאותו יום והלאה, בנוסף לאלו שכבר הוזכרו קודם לכן במזמור [אבן עזרא].
הפסוק משתמש בדימויים מעולם הלבוש כדי לתאר את עומק ההשפלה. כמעיל הוא סוג של מלבוש [מצודת ציון], המאופיין בכך שהוא עוטף ומכסה את כל הגוף מעל שאר הבגדים [רש"י]. כך, וְיַעֲטוּ כַמְעִיל בָּשְׁתָּם משמעו שהבושה תעטוף אותם מכל עבר כמעיל, וגם אם לא יודו באשמתם בפיהם, הבושה תכסה את פניהם ותשתיק אותם מלהמשיך לדבר נגד המשורר [אלשיך, מצודת דוד].
הפרשנים עומדים על ההבדל המהותי שבין שתי המילים הנרדפות לכאורה בפסוק: כְּלִמָּה היא השפלה הבאה לאדם מגורם חיצוני, בעוד בָּשְׁתָּם היא הבושה הפנימית שהאדם חש בעצמו [מלבי"ם]. מתוך הבחנה זו, עולה פירוש מעמיק למבנה הפסוק: בדרך כלל, הבושה הפנימית משולה לבגד תחתון וקרוב לגוף, ואילו הכלימה החיצונית משולה למעיל עליון. אולם כאן המשורר מבקש את ההפך. יִלְבְּשׁוּ שׂוֹטְנַי כְּלִמָּה, משמעו שההשפלה החיצונית לא תהיה שטחית כמעיל שניתן להסירו, אלא תהיה צמודה אליהם כלבוש פנימי התואם במדויק את מידת רשעותם. ולעומת זאת, וְיַעֲטוּ כַמְעִיל בָּשְׁתָּם, שהבושה הפנימית שלהם לא תישאר נסתרת כבגד פנימי, אלא תהיה גלויה ומוחצנת לכל כמו מעיל עליון [מלבי"ם].
מן ההיבט הלשוני, מספר פרשנים מציינים תופעה דקדוקית חריגה במילה כַמְעִיל, שבה האות מ' נהגית בצורה רפה (ללא דגש) למרות הפתח שבאות כ' שלפניה [רד"ק, מאירי, מנחת שי], וכן מצוין שהאות ב' במילה בָּשְׁתָּם מנוקדת בקמץ [מנחת שי].