תהלים, פרק ק״ט, פסוק ל׳

לאחר תקופה של מצוקה, מתחייב המשורר להביע תודה רבה על ישועת ה'. הוא מכריז כי אוֹדֶה ה' מְאֹד בְּפִי, כלומר יאמר שיר ותהילה בכמות רבה, ויש המסבירים שההודיה היא לא רק על ההצלה אלא גם על עצם הצרה שהובילה לטובה. ההודיה אינה נשארת במרחב האישי אלא נעשית וּבְתוֹךְ רַבִּים אֲהַלְלֶנּוּ, במעמד פומבי שנועד לפרסם את חסדי ה' ולחזק את ביטחון השומעים בו. בעוד שבעבר נמנע המשורר מהודיה קולית מחשש ללעג, כעת משניכרה הישועה הוא יכול להלל בגלוי, ואף להודות בגאווה על עצם הזכות להזכיר את שם ה' בכל מצב.