דברים, פרק ב׳, פסוק י״ח

יצא לכם פעם להרגיש שמישהו כעס עליכם תקופה ארוכה, ופתאום הוא חוזר לדבר איתכם בחום ובאהבה? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל במדבר. אחרי שלושים ושמונה שנים מאז חטא המרגלים, שבהן ה' דיבר אל משה קצת מרחוק, פתאום ה' חוזר לדבר איתו פנים אל פנים, באהבה ובחיבה. השינוי המשמח הזה קורה בזכות עם ישראל שמוכן להמשיך במסע. כעת בני ישראל מתקדמים, וה' אומר להם שהם עוברים את גבול מואב. המילה הקטנה את מלמדת אותנו פרט חשוב: בני ישראל לא נכנסים לתוך השטח של מואב, אלא רק עוברים ממש סמוך אליו, עוזבים את האזור וממשיכים צפונה אל היעד הבא, ארץ עמון. המילה אתה פותחת אזהרה חשובה מה'. הוא מסביר לעם בדיוק איך להתנהג כשהם מתקרבים לעמון ואומר שאסור להם להילחם בעמונים או לנסות לקחת את ארצם. למה? כי עמון ומואב הם קרובי משפחה, צאצאים של לוט, וה' נתן להם את הארץ הזו במתנה בזכות אברהם אבינו. פעם, בארץ הזו, גרו ענקים שהעמונים קראו להם זמזומים, בגלל המזימות והתכנונים הערמומיים שלהם. וכדי שבני ישראל לא יהיו עצובים על כך שהארץ הזו ניתנה למישהו אחר, ה' דאג לפצות אותם ונתן להם במקום זאת ארצות אחרות, משובחות וטובות לא פחות.