יצא לכם פעם לראות אדם שמתעקש על משהו בלי שום היגיון, רק מתוך גאווה גדולה? כשבני ישראל מבקשים לעבור בארצו של סיחון מלך חשבון, הם בעצם עושים תרגיל חכם. הערים של סיחון היו מוקפות בחומה חזקה, ובני ישראל רצו לגרום לו לצאת החוצה אל השדה הפתוח. לכן הם פונים אליו בבקשה שנועדה להכעיס אותו ולמשוך אותו החוצה. סיחון מסרב בתוקף. המילים וְלֹא אָבָה מתארות את העקשנות הגדולה שלו, למרות שהוא בכלל לא פחד שבני ישראל יפגעו בו בדרך. כשהם אומרים הַעֲבִרֵנוּ בּוֹ, המילה בּוֹ מתכוונת לדרך שבה הם רצו ללכת.
סיחון הרגיש גיבור גדול. הוא ראה שבני ישראל לא נלחמו באדום, והיה בטוח שהוא חזק מספיק לנצח אותם לגמרי לבד, בלי עזרה מאף אחד. כאן ה' מתערב. מוסבר כִּי הִקְשָׁה ה' אֱלֹהֶיךָ אֶת רוּחוֹ, כלומר ה' מנע ממנו לחשוב בהיגיון על הסכנה שקרבה אליו. מיד אחר כך ה' גם וְאִמֵּץ אֶת לְבָבוֹ, ונתן לו אומץ וביטחון לצאת להתקפה.
אולי תשאלו את עצמכם: אם ה' גרם לו להתעקש, למה סיחון אשם ונענש? התשובה היא שסיחון היה אדם שבחר לעשות המון מעשים רעים בחייו. בגלל שהוא חטא שוב ושוב, ה' החליט שהוא כבר לא יוכל לחזור בתשובה. ה' סילק ממנו את פחד המלחמה כדי שיצא לקרב ויקבל את העונש שמגיע לו על כל מעשיו. כל המהלך הזה קרה לְמַעַן תִּתּוֹ בְיָדְךָ כַּיּוֹם הַזֶּה, כדי שסיחון יימסר לידי בני ישראל. הניצחון הזה היה חשוב מאוד, כי סיחון נחשב לאחד השומרים החזקים ביותר, וההצלחה מולו סללה לבני ישראל את הדרך להיכנס לרשת את ארץ ישראל כולה.