חשבתם פעם כמה קשה לכבוש עיר מוקפת בחומות גבוהות וחזקות? במקום שבני ישראל יצטרכו להטיל מצור ארוך ולהרוס את עיר המבצר של סיחון מלך האמורי, קרה דבר נפלא. כשהתורה אומרת וַיִּתְּנֵהוּ ה' אֱלֹהֵינוּ לְפָנֵינוּ, הכוונה היא שה' גרם לסיחון לצאת החוצה אל השדה הפתוח. כך בני ישראל לא היו צריכים להרוס את העיר, והם יכלו להיכנס ולגור בה כשהיא שלמה ומוכנה.
בזכות העזרה של ה', בני ישראל ניצחו במלחמה. המילה וַנַּךְ פירושה שהם הכו והכניעו את סיחון. אבל למה התורה מדגישה שניצחו גם וְאֶת בָּנָו, הרי הם חלק מכל העם שלו? הסיבה היא שהבנים של סיחון לא היו סתם אנשים רגילים, אלא שרי צבא חשובים בפני עצמם. יש כאן אפילו רמז מעניין: המילה בָּנָו חסרה אות וכתובה בתורה בצורה שנראית כמו המילה "בנו" בלשון יחיד, למרות שאנחנו קוראים אותה ברבים. זה בא לגלות לנו שלמרות שלסיחון היו כמה בנים שהשתתפו במלחמה, היה לו בן אחד מיוחד שבלט מעל כולם והיה גיבור ועוצמתי בדיוק כמו אבא שלו.