תארו לעצמכם שאתם עומדים מול עיר מבצר מוקפת חומות גבוהות, אבל פתאום מתברר לכם שאין אף חייל ששומר עליה. זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל במלחמה מול סיחון מלך האמורי. סיחון עשה טעות גדולה כשיצא עם כל הצבא שלו אל שדה הקרב, והשאיר את הערים שלו בלי הגנה. בגלל זה, בני ישראל הצליחו לכבוש את הערים בָּעֵת הַהִוא, כלומר באותו הרגע ומיד, בלי צורך לחכות ולהטיל עליהן מצור ארוך.
לפני המלחמה בני ישראל הציעו לסיחון שלום, אך הוא סירב. מכיוון שהעם שלו היה שייך לאמורי, ה' ציווה על בני ישראל לא להשאיר מהם זכר. לכן בני ישראל עשו לערים וַנַּחֲרֵם. המשמעות היא שהם רוקנו את הערים לגמרי מהאויב, אבל לא הרסו את הבתים עצמם, כדי שיוכלו לגור בהם אחר כך. הניצחון היה מוחלט, ובני ישראל הכניעו את המְתִם, שזה אומר האנשים והגברים, וגם את הנשים ואת וְהַטָּף, שזו המילה בתנ"ך לילדים קטנים. כך הסתיימה המלחמה כולה.