תארתם לעצמכם פעם מי מחליט איזה שטח בעולם שייך לאיזה עם? התורה מלמדת אותנו שה' הוא האדון של כל העולם, והוא זה שמחלק את הארצות לעמים השונים בדיוק לפי הרצון שלו. למשל, פעם חיו באזור שנקרא שעיר אנשים שנקראו חורים. ה' החליט לתת את הארץ הזו לבני עשו, והם לקחו אותה לעצמם. התהליך הזה לא קרה ביום אחד. התורה משתמשת במילה יִירָשׁוּם כדי ללמד אותנו שזה היה תהליך איטי ומתמשך. צעד אחר צעד, בעזרת ה', בני עשו נכנסו לארץ הזו. נאמר עליהם וַיַּשְׁמִידוּם, כלומר בני עשו סילקו את החורים לגמרי, רק כדי לוודא שהם לא יקומו שוב וינסו לקחת את הארץ בחזרה.
התורה משווה את מה שקרה לבני עשו למה שקרה לעם ישראל, ואומרת כַּאֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לְאֶרֶץ יְרֻשָּׁתוֹ. הכוונה כאן היא לניצחון הניסי של בני ישראל על המלכים סיחון ועוג. אבל רגע, משה אומר את הדברים האלה עוד לפני שעם ישראל סיים להיכנס לכל ארץ ישראל, אז למה הוא מדבר כאילו זה כבר קרה? התשובה היא שההבטחה של ה' היא כל כך מוחלטת ובטוחה, עד שמשה מתאר את הדברים כאילו הם כבר היסטוריה. הסיפור הזה נועד לתת לעם ישראל הרבה כוח וביטחון. אם ה' דאג לתת לעמים אחרים, כמו בני עשו, את הנחלה שלהם, אנחנו יכולים להיות בטוחים לגמרי שהוא יקיים את ההבטחה שלו וייתן לעם ישראל את הארץ שלו. בנוסף, אנחנו לומדים מכאן שאסור לעם ישראל לקחת את הארץ של בני עשו, כי ה' בעצמו הוא זה שהעניק להם אותה.