קרה לכם פעם שהרגשתם התרגשות עצומה כשהבנתם שמסע ארוך שעברתם עומד להסתיים, ואתם ממש קרובים ליעד שלכם? עבור בני ישראל, חציית הנחל הייתה בדיוק הרגע הזה. אחרי שלושים ושמונה שנות נדודים, תקופת המדבר מסתיימת, והגיע הזמן של הדור החדש להתקדם אל עבר הארץ המובטחת.
ה׳ פונה לעם במילים עַתָּה קֻמוּ. זו לא סתם הוראה לקום ולהמשיך ללכת, אלא קריאת עידוד שמוכיחה להם שהם דור חזק, ראוי ומוכן. בגלל שה׳ אסר עליהם להילחם בעמים השכנים, מואב ועמון, כי הארצות האלו הובטחו מראש למשפחות של עשיו ולוט, בני ישראל נדרשו להתקדם צפונה ולעקוף אותם כדי להגיע אל נהר הירדן.
כדי לעשות זאת, הם היו צריכים לחצות את נַחַל זָרֶד, שכנראה נקרא כך על שם העצים והסבכים הרבים שגדלו בתוכו. כשה׳ מוסיף ואומר להם וְעִבְרוּ לָכֶם, המילה לָכֶם היא רמז משמח: היא מבטיחה להם שהמעבר של הנחל הרחב לא יהיה קשה ומעייף, אלא יקרה בצורה מהירה, קלילה ואפילו פלאית.