תארו לעצמכם שאתם צועדים בדרך למקום שהובטח לכם, אתם בטוחים שמותר לכם להיכנס אליו, ופתאום מישהו עוצר אתכם ואומר שעליכם לעקוף אותו. בני ישראל היו בדרכם לארץ המובטחת והם היו בטוחים שמותר להם לכבוש את ארץ מואב. אפילו משה רבנו חשב שזה הגיוני להילחם בהם, כי המואבים היו אלה שהתחילו את הסכסוך עם ישראל. אבל ה' פונה למשה באופן אישי ועוצר אותו. ה' מסביר שגם לעמים אחרים יש מקום בעולם שהוא נתן להם. חוץ מזה, משה עתיד להיקבר בארץ מואב, וזה לא מכובד להחריב את המקום שעתיד לארח אותו.
לכן ה' נותן שני ציוויים ברורים. הראשון הוא אַל תָּצַר, כלומר אסור לבני ישראל להטיל מצור ולסגור על ערי המבצר של המואבים. הציווי השני הוא וְאַל תִּתְגָּר בָּם מִלְחָמָה. ה' מדגיש את המילה מלחמה, כדי להסביר שאמנם מותר להרתיע ולהפחיד אותם קצת, אבל אסור בשום אופן לערוך מלחמה אמיתית או לכבוש מהם שטחים.
ה' מסביר את הסיבה להגנה הזו ואומר כִּי לִבְנֵי לוֹט נָתַתִּי אֶת עָר יְרֻשָּׁה. ה' שומר על הארץ של המואבים בזכות לוט, סבא רבא שלהם, שעשה מעשה טוב ואירח מלאכים בביתו. סיבה נוספת היא שבעתיד תיוולד מהעם הזה רות המואבייה, שהיא סבתא רבתא של דוד המלך. אגב, כשה' מזכיר את המילה עָר, הוא לא מתכוון לעיר אחת קטנה, אלא לעיר הבירה המרכזית שעל שמה נקראת המדינה כולה.