יצא לכם פעם לחכות המון זמן למשהו שממש רציתם, ופתאום הרגע הגדול הגיע? בני ישראל חיכו תקופה ארוכה. עד עכשיו, ה' אמר להם לא להילחם בעמים השכנים, אבל פתאום הכל משתנה והגיע הזמן להתחיל להיכנס לארץ.
ה' אומר להם קוּמוּ סְּעוּ, כלומר תתחילו להתקדם מהר. העם קצת חשש להילחם בסיחון מלך האמורי, ולכן ה' אומר להם את זה בצורה תקיפה וברורה, כדי שלא יהססו. ברגע שהם עושים את מה שה' אמר וחוצים את הגבול, כמו שכתוב וְעִבְרוּ אֶת נַחַל אַרְנֹן, הם בעצם כבר מתחילים לקבל את הארץ. ה' אומר למשה רְאֵה נָתַתִּי בְיָדְךָ ומצווה עליו הָחֵל רָשׁ, שזה אומר להתחיל לרשת את הארץ. שימו לב למשהו מעניין: ה' קודם אומר להם שהם יקבלו את הארץ, ורק אחר כך מדבר על המלחמה. למה? כדי ללמד אותם שבעיני ה', הניצחון כבר בטוח מראש.
הארץ הזו הייתה שייכת פעם לעם מואב, שהיה אסור להילחם בו, אבל מכיוון שסיחון כבש אותה מהם, עכשיו היא מותרת לבני ישראל. ה' מצווה עליהם וְהִתְגָּר בּוֹ מִלְחָמָה, כלומר לא לפחד להתחיל בעימות עם סיחון. ה' רצה שהעמים האחרים לא יחשבו שבני ישראל חלשים כי הם נמנעו ממלחמות עד עכשיו, אלא יראו את הכוח והכבוד שלהם.
למרות שה' אמר להילחם, משה קודם כל שלח לסיחון שליחים כדי לבקש שלום. התורה מלמדת אותנו שתמיד צריך להציע שלום לפני שיוצאים למלחמה, כדי שהעמים לא יחשבו שאנחנו סתם אוהבים לתקוף. ה' ידע שסיחון יסרב בגלל המעשים הרעים שעשה בעבר, וכך בני ישראל יוכלו לכבוש את הארץ בצדק.