תארו לעצמכם שאתם צועדים במדבר המון שנים, עייפים מהדרך, ופתאום אתם מתקרבים לארץ מיושבת ומסודרת ששייכת לקרובי משפחה רחוקים שלכם. איך הייתם מתנהגים? בני ישראל מסיימים את הנדודים שלהם ומתקרבים לארץ ישראל, אבל בדרך הם צריכים לעבור ממש קרוב לגבול של ארץ אדום. ה' מזכיר להם שהאדומים הם אחיכם בני עשו היושבים בשעיר. הם בעצם קרובי משפחה שלנו, כי הם הצאצאים של עשו ויש לנו קשר אליהם עוד מימי אברהם ויצחק. ה' הוא זה שנתן להם את האזור הזה כדי שיגורו בו בביטחון.
כשהאדומים רואים את עם ישראל העצום מתקרב, הם נבהלים. ה' אומר לבני ישראל וייראו מכם, כלומר, האדומים יפחדו מכם מאוד. הם חוששים שעם שלם שנדד כל כך הרבה זמן במדבר ירצה פתאום לכבוש את הארץ שלהם או לקחת להם את כל האוכל. בדרך כלל, כשהצד השני מפחד, אנחנו מרגישים חזקים ויכולים לחשוב שהכל מותר לנו. אבל דווקא בגלל זה ה' מזהיר את בני ישראל ואומר ונשמרתם מאד.
ה' דורש מהם להיזהר מאוד ולא להתגרות באדומים. למה בעצם צריך להיזהר ממי שמפחד מאיתנו? קודם כל, כי אדם שמפחד עלול להילחץ ולתקוף ראשון כדי להגן על עצמו, ובני ישראל לא צריכים להיכנס עכשיו למלחמה מיותרת. חוץ מזה, ה' רוצה ללמד אותנו לשלוט בעצמנו. גם אם אנחנו חזקים והאחרים מפחדים, אסור לנו להתנהג בגאווה או לקחת דברים בלי רשות. בני ישראל התבקשו ללכת בשקט סמוך לגבול, לקנות את האוכל והציוד שלהם בכסף, ולהוכיח לאדומים שאין להם שום סיבה לפחד.