קרה לכם פעם שהייתם ממש קרובים להגיע למקום שחיכיתם לו, ופתאום הייתם צריכים להסתובב ולעשות סיבוב ארוך מאוד? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל בדרכם לארץ המובטחת. הם היו יכולים לעבור קרוב להר שעיר ולהיכנס מיד לארץ ישראל, אבל בגלל שחטאו, הם החמיצו את ההזדמנות הזו. במקום להמשיך ישר, הם נאלצו לשנות כיוון, ועל כך נאמר וַנֵּפֶן וַנִּסַּע הַמִּדְבָּרָה. כלומר, הם קיבלו ציווי להסתובב ולחזור לנדוד במדבר.
הכיוון שאליו הם הלכו מתואר במילים דֶּרֶךְ יַם סוּף. אין הכוונה שהם חזרו אחורה אל תוך הים עצמו, אלא שהם פשוט הלכו באותו כיוון גיאוגרפי של ים סוף, ממש כמו הכיוון שבו הלכו כשיצאו ממצרים. משה רבנו מספר שהמסע הזה קרה בדיוק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֵלָי. משה מדגיש שהוא הקשיב באופן אישי לציווי של ה', וזאת בניגוד לעם שקודם לכן ניסה לפעול נגד הרצון של ה'.
במהלך הדרך נאמר וַנָּסָב אֶת הַר שֵׂעִיר, כלומר הם הלכו מסביב לגבול של ארץ אדום. המסע הזה לא לקח יום או יומיים. הם שהו שם יָמִים רַבִּים, שזה בעצם תיאור לתקופה ארוכה מאוד של תשע עשרה שנים. ולמרות שהם הסתובבו כל כך הרבה זמן ליד הגבול של אדום, קרה שם נס גדול. האדומים לא יצאו להילחם בהם. מכיוון שהפעם בני ישראל הלכו בדיוק לפי הציווי של ה', הם היו מוגנים ואף אויב לא פגע בהם.