חשבתם פעם איך זה להרגיש שהמסע שלכם עומד להסתיים אחרי המון זמן? בני ישראל הלכו במדבר כמעט ארבעים שנה. ואז, אחרי תקופה ארוכה של נדודים, מגיע רגע מרגש של שינוי. וַיֹּאמֶר ה' אֵלַי, ה' פונה אל משה ומסמן לו שהגיעה השנה האחרונה למסע, ושהגיע הזמן להתחיל להתקדם צפונה לקראת הכניסה לארץ ישראל.
המילה לֵאמֹר מלמדת שמשה היה צריך להסביר לעם ישראל משהו מאוד חשוב לקראת ההמשך. בדרך לארץ, בני ישראל עמדו לפגוש עמים שכנים כמו בני עשו, עמון ומואב. ה' ציווה על בני ישראל לא להילחם בהם. אולי תחשבו שזה בגלל שבני ישראל פחדו? ממש לא, העמים האלה הם אלו שפחדו מבני ישראל. משה מסביר שהם לא נלחמים אך ורק בגלל שכך ה' ציווה.
למה בעצם? קודם כל, כי העמים האלה הם קרובי משפחה של אברהם אבינו, וה' נתן להם את הארץ שלהם במתנה. בנוסף, בניגוד לעמים אחרים שהיו רשעים, העמים האלה התנהגו בצורה סבירה ושמרו על כללי מוסר בסיסיים. ה' גם רצה ללמד את בני ישראל שיעור חשוב, לא להשתמש בכוח סתם ולא לחשוב שהם מנצחים רק בזכות הצבא שלהם, אלא לזכור שההצלחה שלהם מגיעה מה'. ובכלל, הארץ של העמים האלה היא לא הארץ האמיתית של בני ישראל, שמחכה להם מעבר לנהר הירדן. כדי שיהיה ברור שבני ישראל נמנעו ממלחמה רק בגלל שהקשיבו לה', משה אפילו לא מזכיר שמלך אדום איים עליהם, כדי שאף אחד לא יחשוב בטעות שהם פשוט נבהלו.