האדם הֶחָכָם ניחן בראיית הנולד ובוחן את תוצאות מעשיו מראש, ולכן נאמר כי עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ, ואילו וְהַכְּסִיל מתעלם מהמציאות, אינו מתכנן את עתידו ולכן בַּחֹשֶׁךְ הוֹלֵךְ ומועד. עם זאת, עולה מחשבה שנייה ותהייה, שכן וְיָדַעְתִּי גַם־אָנִי כי בסופו של דבר שֶׁמִּקְרֶה, כלומר מאורע וגורל, אֶחָד יִקְרֶה אֶת־כֻּלָּם ושניהם ימותו. למרות שוויון זה במוות, החכמה שומרת על ערכה בכך שהיא מצילה את האדם ממכשולים בחייו. יתרה מכך, ההכרה בסופם המשותף מובילה להבנה כי קיים שכר רוחני לאחר המוות, וכי מורשתם של החכמים תעמוד להם לנצח, בניגוד לכסילים שזכרם יאבד מן העולם.
קהלת, פרק ב׳, פסוק י״ד
הֶֽחָכָם֙ עֵינָ֣יו בְּרֹאשׁ֔וֹ וְהַכְּסִ֖יל בַּחֹ֣שֶׁךְ הוֹלֵ֑ךְ וְיָדַ֣עְתִּי גַם־אָ֔נִי שֶׁמִּקְרֶ֥ה אֶחָ֖ד יִקְרֶ֥ה אֶת־כֻּלָּֽם׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.