קרה לכם פעם שביקשתם ממישהו להישאר איתכם, דווקא בגלל שאתם יודעים שלפעמים קשה לכם להתנהג יפה? אחרי שה׳ גילה למשה כמה הוא רחום ואוהב, משה מנצל את הרגע המיוחד הזה ומבקש בקשה חשובה מכל הלב. הוא אומר יֵלֶךְ נָא אֲדֹנָי בְּקִרְבֵּנוּ. משה מבקש שה׳ בעצמו ילך עם בני ישראל ויוביל אותם מיד, ולא ישלח מלאך במקומו. משה יודע שהעם צריך שה׳ ינהיג אותם בשילוב מדויק של כללים ברורים יחד עם המון רחמים.
ואז משה אומר משהו שממש גורם לנו לחשוב: כִּי עַם קְשֵׁה עֹרֶף הוּא. בני ישראל הם עם עקשן, שלפעמים עושה טעויות. משה משתמש בעקשנות הזו דווקא כסיבה המרכזית לכך שה׳ חייב להישאר איתם. משה מבין שאם מלאך קפדן יוביל אותם, הוא לא יוכל לסלוח להם על הטעויות. אבל בדיוק בגלל שהעם עקשן ומועד לטעות, הם חייבים את ה׳, שיש לו רחמים וסבלנות אינסופית, והוא יכול להכיל אותם ולסלוח להם שוב ושוב.
משה כל כך אוהב את העם שלו, שכאשר הוא מבקש וְסָלַחְתָּ לַעֲוֺנֵנוּ וּלְחַטָּאתֵנוּ, הוא כולל גם את עצמו בתוך הבקשה ואומר "לנו", למרות שהוא המנהיג. הוא מבקש מה׳ לסלוח על הטעויות של כולם ביחד, מתוך ענווה גדולה ואהבה. בסוף הדברים שלו, משה מבקש וּנְחַלְתָּנוּ. הוא מבקש שה׳ ייקח את בני ישראל להיות האוצר המיוחד והפרטי שלו לתמיד, וכך ייווצר קשר חזק ונצחי שאי אפשר לנתק לעולם.