יחזקאל, פרק כ״ב, פסוק י״ג

יצא לכם פעם לראות אדם שמכה כף אל כף, לא מתוך שמחה אלא מרוב צער או אכזבה? כך בדיוק מתואר הכאב הגדול של ה' על ההתנהגות הרעה שהייתה בירושלים. המילים הִכֵּיתִי כַפִּי מתארות פעולה של אדם שמכה את כפות ידיו זו בזו מתוך מועקה וזעקה. ה' כואב אֶל, כלומר על, הבִּצְעֵךְ של העיר. מילה זו מתארת גזל ולקיחת רכוש בכוח מאנשים חלשים שלא יכולים להגן על עצמם. המפרשים מסבירים שלמרות שהיו בעיר עוד חטאים, העונש הכבד נקבע דווקא בגלל הגזל והיחס הרע בין אדם לחברו, ממש כמו שקרה בדור המבול. בסוף הדברים מוזכר חטא נוסף, וְעַל־דָּמֵךְ אֲשֶׁר הָיוּ בְּתוֹכֵךְ, שמתאר פגיעה קשה באנשים חפים מפשע. מעניין לשים לב שהמילה דָּמֵךְ מופיעה בלשון יחיד כדי לתאר את החטא עצמו, אך המילה הָיוּ כתובה בלשון רבים, כדי להדגיש עד כמה הפגיעה באחרים הייתה גדולה ונפוצה בעיר.