הקצבת המשאבים לעבודת המקדש תחומה ברף עליון שאותו מותר לדרוש, המצוין במילה עַד. המגבלה עומדת על מאה מידות עבור ארבעה מצרכים יקרים: מאה כְּסַף כַּכְּרִין, שהן כיכרות כסף במידת משקל כבדה, ומאה חִנְטִין כּוֹרִין, שהם חיטים במידת נפח גדולה המקבילה לחומר המקראי. כמו כן מוקצבים מאה חֲמַר בַּתִּין ומאה בַּתִּין מְשַׁח, כלומר יין ושמן הנמדדים במידת נוזלים המהווה עשירית ממידת הכור. לעומת מצרכים אלו שדרשו רישום מוקפד, הפסוק חותם בהוראה וּמְלַח דִּי־לָא כְתָב, המורה לספק מלח ללא כמות קצובה מראש אלא ככל שיידרש, שכן זהו מוצר זול שאין צורך להגבילו.
עזרא, פרק ז׳, פסוק כ״ב
עַד־כְּסַף֮ כַּכְּרִ֣ין מְאָה֒ וְעַד־חִנְטִין֙ כּוֹרִ֣ין מְאָ֔ה וְעַד־חֲמַר֙ בַּתִּ֣ין מְאָ֔ה וְעַד־בַּתִּ֥ין מְשַׁ֖ח מְאָ֑ה וּמְלַ֖ח דִּי־לָ֥א כְתָֽב׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.