קרה לכם פעם שהסתכלתם על מישהו אחר ונראה היה שיש לו הכל, בזמן שלכם היה ממש קשה? זה בערך מה שקרה למשפחה של יעקב ולמשפחה של עשו. בזמן שעם ישראל עבד קשה והיה משועבד במצרים, בני עשו כבר חיו במדינה משלהם. הם היו חזקים, ניצחו את האנשים שגרו שם קודם, והקימו לעצמם ממלכה מלאה במלכים.
אבל אם נסתכל מקרוב על המילים וְאֵלֶּה הַמְּלָכִים אֲשֶׁר מָלְכוּ בְּאֶרֶץ אֱדוֹם, נגלה סוד מעניין. המלכות שלהם לא הייתה חזקה ויציבה באמת. אצלם, מלך לא העביר את הכתר לבן שלו. בכל פעם הגיע מישהו אחר, לפעמים אפילו איש זר מארץ אחרת, ותפס את השלטון.
התורה מספרת שהמלכים האלו שלטו לִפְנֵי מְלׇךְ־מֶלֶךְ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. מי היה המנהיג הגדול הראשון של עם ישראל? רוב החכמים מסבירים שזהו משה רבנו. כל המלכים של אדום שלטו ומתו עוד לפני שמשה התחיל להנהיג את העם. למעשה, כשישראל יצאו ממצרים, לאדום כבר לא היו מלכים בכלל, אלא רק שרים מקומיים.
יש כאן מעין נדנדה בין העמים. כשאחד למעלה, השני למטה. אדום יכלו להמליך מלכים רק כל עוד לעם ישראל לא היה מנהיג. אבל זה גם נותן לנו הבטחה גדולה: כמו שאז אדום שלטו קודם ואחר כך עם ישראל עלה וקיבל את ההנהגה, כך מובטח לנו שתמיד בסופו של דבר, המלכות תחזור לעם ישראל ותישאר שלנו לאורך ימים.