יצא לכם פעם להתאמץ יחד עם כל החברים כדי להכין משהו מיוחד, וכשסיימתם הרגשתם צורך להגיד תודה ענקית לכולם? זה בדיוק מה שהרגיש דוד המלך. עם ישראל הביא המון תרומות כדי לבנות את בית המקדש, ודוד כל כך התרגש מהנדיבות שלהם. הוא אסף את כולם ובירך את ה' לְעֵינֵי כָּל הַקָּהָל, כלומר, מול כל העם, כדי להודות להם על הלב הטוב שלהם.
בברכה שלו, דוד מזכיר את ה' בתור אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָבִינוּ. הוא לא מתכוון לעם ישראל באופן כללי, אלא במיוחד ליעקב אבינו, שנקרא גם ישראל. למה דוד מזכיר דווקא את יעקב עכשיו? כי יעקב היה האדם הראשון שהבטיח לתת תרומה לה', והוא גם היה הראשון שקרא למקום של בית המקדש בשם בית אלהים. לכן, כשעם ישראל תורם כדי לבנות את אותו בית בדיוק, זה הזמן הכי מתאים להזכיר את יעקב.
דוד מסיים ומברך את ה' מֵעוֹלָם וְעַד עוֹלָם, שזה אומר לנצח נצחים, מהעולם הזה ועד העולם הבא. הברכה המיוחדת הזו הפכה אחר כך לברכה הקבועה שהיו אומרים בתוך בית המקדש.