קרה לכם פעם שהייתם חלק מקהל ענק שכולו מתרגש לעשות משהו טוב ביחד? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל כשהם התאספו סביב דוד המלך. כולם הרגישו קרובים מאוד לה׳ ורצו להביא לו מתנות רבות. המעמד המיוחד הזה לא קרה מיד, אלא רק לְמָחֳרַת הַיּוֹם הַהוּא. הסיבה לכך היא שאחרי הנאום המרגש של דוד, האנשים היו עסוקים עד שעות הלילה המאוחרות בקניית הבהמות הרבות, ולכן ההקרבה נדחתה ליום הבא.
היו שם שני סוגים של קורבנות. בהתחלה הביאו קורבנות עולה בשם כל הציבור, והם כללו כמות שווה וגדולה של בהמות: פָּרִים אֶלֶף אֵלִים אֶלֶף כְּבָשִׂים אֶלֶף. יחד עם הבהמות האלו הביאו גם וְנִסְכֵּיהֶם, שזה סולת ויין שנותנים על המזבח כחלק מההקרבה. אחרי שסיימו עם הקורבנות הציבוריים, הגיע תורם של האנשים הפרטיים. הכתוב מספר שהיו וּזְבָחִים לָרֹב לְכָל־יִשְׂרָאֵל. אלו היו קורבנות שלמים, והפעם לא מדובר במתנה של הציבור כולו יחד, אלא בהמון קורבנות אישיים שכל אחד ואחד מהעם הביא בעצמו מרוב אהבה ושמחה.