מקבץ שמות זה מציג דמויות ומשפחות מצאצאיו של שֵׁלָה בן יהודה [רש"י, רד"ק], ורומז לאירועים היסטוריים עלומים.
השמות וְיוֹקִים וכן וְיָשֻׁבִי לָחֶם מזוהים כשמות של אנשים פרטיים או כראשי משפחות [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם], בעוד שאַנְשֵׁי כֹזֵבָא הם ככל הנראה תושבי מקום מסוים, ייתכן שהכוונה לעיר המקראית כזיב [רד"ק].
ביחס לדמויות וְיוֹאָשׁ וְשָׂרָף, והמעשה אֲשֶׁר־בָּעֲלוּ לְמוֹאָב, קיימות שתי גישות פרשניות מרכזיות. על פי המדרש, יואש ושרף הם למעשה מחלון וכליון המוכרים ממגילת רות, אשר היו להם שני שמות. לפי כיוון זה, משמעות הביטוי היא שהם נשאו נשים מואביות, והשם "ישבי לחם" מרמז על מוצאם מבית לחם [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. בהקשר זה יש המציעים כי ייתכן שמדובר באירוע קדום אף יותר, של חטא בנות מואב בשיטים בימי משה [רלב"ג]. לעומת זאת, על פי הפשט, מדובר בגיבורים ממשפחת שלה שנלחמו במואב, כבשו אותם ושלטו בהם כאדונים [מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם].
הסיומת וְהַדְּבָרִים עַתִּיקִים באה לענות על התהייה מדוע אירועים וניצחונות אלו אינם מוזכרים בשאר ספרי הנבואה. רוב הפרשנים מסבירים כי מדובר בסיפורים קדומים מאוד מדורות ראשונים, שעבר זמן רב מאז התרחשותם והם נשכחו מן הבריות, אך הם מהווים מסורת אמינה שעברה בעל פה מדור לדור [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק, מלבי"ם]. פירוש נוסף גורס כי המילה "עתיקים" נגזרת מלשון העתקה, כלומר פרטי יוחסין אלו הועתקו מתוך רשימות וספרים עתיקים ומיוחדים שהיו בידיו של עזרא הסופר [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. יש הסבורים כי הערה זו אינה מתייחסת רק לפסוק זה, אלא לכלל רשימות היוחסין שהובאו עד לשלב זה בספר [רד"ק].