הצורך הגובר בשטחי מרעה הוא שהניע את המשפחות לצאת למסע נדודים. המילה וַיֵּלְכוּ מבטאת את התוצאה הישירה של צורך זה, שלשמו הם הרחיקו לכת עד שהגיעו אל לִמְבוֹא גְדֹר, כלומר למקום הכניסה לעיר ששמה גדור [רש"י, מצודת דוד, רלב"ג]. מטרתם המוגדרת הייתה לְבַקֵּשׁ מִרְעֶה לְצֹאנָם.
הבחירה באזור זה נבעה מאופיו הייחודי של המקום ושל יושביו. האזור היה מיושב מקדמת דנא על ידי צאצאי חם, והתאפיין בשלווה עמוקה. תושבי המקום חיו ללא איומי מלחמה מבחוץ וללא מרידות מבית, ומתוך תחושת ביטחון זו הם כלל לא היו ערוכים להתגוננות צבאית. מצב זה הפך את האזור ליעד נוח עבור הרועים מחפשי המרעה [מלבי"ם].