נחלת שבט שמעון הייתה ייחודית, שכן היא שכנה כמובלעת בתוך שטחו העצום של שבט יהודה. בני יהודה פרסו את חסותם על בני שמעון, והשמות המופיעים בראשית הדברים, כגון בית מרכבות, חצר סוסים, בית בראי ושעריים, הם שמות המקומות שבהם ישבו בני שמעון. מקומות אלו מוכרים ברובם כיישובי השבט עוד מימי יהושע בן נון [ביאור שטיינזלץ].
הצירוף אלה עריהם מציין את ערי המושב של בני שמעון, אך המילים עד מלוך דויד רומזות לתפנית היסטורית ודמוגרפית ביחסי השבטים. עם השנים, אוכלוסיית שבט יהודה הלכה וגדלה, והמקום הפך צר מהכיל את שני השבטים יחד. כתוצאה מהתרבותם, החלו בני יהודה לטעון כי עליהם לקבל בחזרה את האדמות שרק הושאלו לבני שמעון, וביקשו לגרשם מנחלתם.
הפרשנים מסכימים כי המתיחות סביב שטחים אלו החלה עוד בימי שאול המלך, אך שאול לא פעל לגירוש בני שמעון. חוסר המעש שלו נבע הן מטרדותיו התמידיות במלחמות השונות, והן מכך שלא היה אכפת לו ממצוקת שבט יהודה, בשל שנאתו לדוד שהגיע משבט זה. אולם, המצב השתנה מן הקצה אל הקצה עם עלייתו של דוד לשלטון. כאשר דוד הומלך, גברה ידו של שבט יהודה. בני השבט דרשו בחזרה את נחלתם, ודוד אכן פעל לגירוש בני שמעון מאותן ערים. משום כך, מדגיש הכתוב כי הערים הללו היו שייכות לבני שמעון רק עד תחילת תקופת מלכותו של דוד.