סיכום הנחלות וההתיישבות של השבט מציג תמונה של מרכזים עירוניים ופריפריה כפרית המחוברת אליהם. המילים הֶעָרִים הָאֵלֶּה מכוונות לערים המרכזיות שהוזכרו קודם לכן, כאשר חַצְרֵיהֶם הם הכפרים והעיירות הסמוכים אליהן [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. פריסה גיאוגרפית זו של החצרות והיישובים הגיעה עַד בָּעַל [מצודת דוד].
ההכרזה זֹאת מוֹשְׁבֹתָם קובעת כי מחוז זה נותר אזור המגורים המוגדר שלהם. באשר לביטוי וְהִתְיַחְשָׂם לָהֶם, הפרשנים מצביעים על קשר עמוק בין זהות האדם למקום מגוריו. אף על פי שמושג הייחוס משמש בדרך כלל לתיאור שושלת משפחתית של בני אדם, כאן הוא מושאל לציון שייכות גיאוגרפית. משמעות הדבר היא שהמקומות הללו יוחסו לבני השבט [מצודת דוד], וראשי המשפחות עצמם שאבו את זהותם מן היישובים הללו, כך שכל משפחה התייחסה ונקראה על שם העיר המיוחדת שבחרה לשבת בה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
לצד המשמעות הגיאוגרפית, ישנה התייחסות לתיעוד ההיסטורי של השבט. אף על פי שבפרק זה מוצג רק חלק מן הייחוס השבטי, אין להסיק שאלו היו כל בני השבט. הביטוי בא ללמד שהיה קיים ספר יוחסין אחר, נפרד ומלא, שבו תועד ייחוסו של השבט בפני עצמו באופן מסודר [רש"י].