שושלת היוחסין של צאצאי בתיה ממשיכה בפירוט ראשי משפחות נוספים. הכתוב מונה את וּבְנֵי שִׁימוֹן, אף על פי ששימון עצמו לא נחשב לראש משפחה אלא רק בניו [מלבי"ם]. הופעתו ללא פירוט שושלת אבותיו נובעת ככל הנראה מכך שהיה אדם מוכר וידוע בזמנו, ולכן לא היה צורך לייחסו [ביאור שטיינזלץ]. בדומה לכך, גם וּבְנֵי יִשְׁעִי מתוארים כראשי משפחות מצאצאי בתיה [מלבי"ם].
מאפיין בולט בפסוק הוא מבנה השמות. הפרשנים מסכימים כי המילים בֶּן־חָנָן וכן וּבֶן־זוֹחֵת אינן מציינות תיאור יוחסין של אדם אל אביו, אלא אלו הם שמותיהם הפרטיים המלאים. בנוסף, מופיע הבדל בין כתיב לקרי בשמו של אחד מבני שימון: המילה נכתבת בטקסט כ־ותולון, אך על פי מסורת הקריאה יש לקרוא את השם כ־וְתִילוֹן [מנחת שי].