רשימות היוחסין של שבט יהודה מציגות מבנה מורכב, שבו הכתוב מתמקד באישים מרכזיים וחוזר אליהם כדי להשלים את פירוט צאצאיהם. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהאדם המוזכר כאן, כָּלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה, הוא למעשה כלב בן חצרון שכבר הוזכר קודם לכן בספר. הסיבה שהוא מכונה כאן "בן יפונה" היא משום שפנה והתרחק מעצת המרגלים הרעה. חזרתו של הכתוב אל דמות שכבר הוזכרה אינה מקרית, אלא משקפת את דרכו של ספר דברי הימים לפרט משפחה אחת, לדלג למשפחה אחרת, ולאחר מכן לחזור ולהשלים את תולדותיה של המשפחה הראשונה [רש"י, מצודת דוד, רד"ק].
מנגד, יש המציעים זיהויים אחרים. לפי דעה אחת, יפונה הוא פנואל אבי גדור [רלב"ג]. דעה נוספת ממקמת את כלב כאחיו של קנז, בנו השני של יפונה, ומציינת כי הבנים המוזכרים בפסוק (עירו, אלה ונעם) נולדו לו מאשתו הראשונה ששמה לא הוזכר [מלבי"ם].
בסופו של הפסוק מופיע הצירוף וּבְנֵי אֵלָה וּקְנַז, המעורר שתי שאלות לשוניות. הראשונה נוגעת לאות ו"ו בשם וּקְנַז. רוב הפרשנים מסכימים כי האות ו"ו אינה אות חיבור, אלא חלק בלתי נפרד מהשם המקורי, ולכן שמו של בנו של אלה היה "וקנז" [רש"י, מצודת דוד, רד"ק, מלבי"ם]. יתרה מזאת, מחיקת האות ו"ו מהשם נחשבת לשיבוש חמור המכונה "תיקון כסילים", שכן כל כתבי היד המדויקים שומרים על צורה זו [מנחת שי]. עם זאת, יש מי שחולק וסובר כי האות ו"ו אכן משמשת כו"ו החיבור, כלומר בנו של אלה היה קנז [רלב"ג].
השאלה השנייה נוגעת לשימוש בלשון רבים במילה וּבְנֵי, למרות שמוזכר רק בן אחד בפועל. ההסבר לכך הוא שבספר היוחסין המקורי שממנו הועתקו הדברים, היו רשומים בנים נוספים. מכיוון שאותם בנים לא היו אנשים רשומים וחשובים, מחבר הספר השמיט את שמותיהם, אך הותיר את פתיחת המשפט המקורית בלשון רבים [מלבי"ם].