דברי הימים א, פרק ד׳, פסוק ט״ו

כָּלֵב בֶּן־יְפֻנֶּה הוא כלב בן חצרון שהוזכר קודם לכן, והוא מכונה כך משום שפנה והתרחק מעצת המרגלים הרעה, אם כי יש המזהים אותו כאחיו של קנז או מזהים את יפונה עם פנואל. חזרת הכתוב אליו נועדה להשלים את פירוט צאצאיו כדרכו של הספר, ויש הסבורים כי בנים אלו נולדו לו מאשתו הראשונה. בסוף הפסוק מופיע הצירוף וּבְנֵי אֵלָה וּקְנַז, כאשר האות וי"ו בשם וּקְנַז היא לרוב הדעות חלק בלתי נפרד מהשם המקורי, בניגוד לדעת המיעוט הסוברת כי זוהי אות חיבור. הכתוב משתמש בלשון רבים במילה וּבְנֵי אף שמוזכר רק בן אחד, משום שברשימה המקורית הופיעו בנים נוספים שהושמטו מכיוון שלא היו אנשים חשובים.