רשימות היוחסין בספר דברי הימים טומנות בחובן קשרים משפחתיים והיסטוריים מרתקים, ומרמזות על דמויות מפתח בתולדות עם ישראל. פסוק זה מונה קבוצת צאצאים משבט יהודה, תוך התמקדות מיוחדת בדמות נשית בולטת.
הפרשנים נחלקו בהבנת המילה הפותחת וְאֵלֶּה. הגישה המרכזית רואה בה מילת קישור הממשיכה את שושלת היוחסין של חור ושובל שהוזכרו קודם לכן, כלומר "ואלה הם בנים נוספים" של אותה משפחה [מצודת דוד, רלב"ג, רד"ק]. מנגד, קיימת דעה ייחודית ולפיה וְאֵלֶּה הוא שמו הפרטי של אדם, אשר היה אביו של עיטם ונכדו של שובל [מלבי"ם].
באשר לביטוי אֲבִי עֵיטָם, ייתכן כי הכוונה היא לאביו הביולוגי של אדם בשם זה, אך יש המפרשים כי מדובר באדם שהיה המייסד או השר של המקום הגיאוגרפי שנקרא עיטם [ביאור שטיינזלץ].
הפסוק חותם בציון מיוחד של אחות המשפחה: וְשֵׁם אֲחוֹתָם הַצְלֶלְפּוֹנִי (אשר בספרים המדויקים האות צד"י בשמה מנוקדת בשווא נח [מנחת שי]). עצם אזכורה של אישה ברשימת יוחסין גברית אינו שכיח, והדבר מעיד על כך שהייתה אחותם היחידה, או לחלופין שהייתה אישה חשובה, מפורסמת ובעלת השפעה רבה בדורה [רד"ק].
על פי מסורת חז"ל, הצללפוני אינה אלא אמו של שמשון הגיבור, אשר שמה אינו מוזכר במפורש בספר שופטים [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. זיהוי זה שופך אור על מוצאו של שמשון: בעוד אביו מנוח היה משבט דן, אמו הייתה משבט יהודה. עובדה זו מסבירה מדוע החלה רוח ה' לפעם בשמשון דווקא באזור שמחנה דן חנה בו, בין צרעה ואשתאול. אזורים אלו היו בנחלת יהודה, ושם התגוררו בני משפחתה של אמו, שמנוח לקח לו לאישה [מלבי"ם].