יצא לכם פעם לחשוב מה קורה כשמשפחה אחת קטנה צריכה לגור בתוך שטח של משפחה אחרת, ענקית? זה בדיוק מה שקרה לשבט שמעון. מסופר לנו על אדם בשם שמעי שהייתה לו משפחה גדולה מאוד, וּלְשִׁמְעִי בָּנִים שִׁשָּׁה עָשָׂר וּבָנוֹת שֵׁשׁ, אבל לשאר האחים שלו לא היו הרבה ילדים, וּלְאֶחָיו אֵין בָּנִים רַבִּים. בגלל זה, השבט כולו נשאר קטן יחסית, וְכֹל מִשְׁפַּחְתָּם לֹא הִרְבּוּ עַד בְּנֵי יְהוּדָה, כלומר, הם מעולם לא הגיעו למספר האנשים העצום שהיה בשבט יהודה.
בגלל ששבט שמעון היה קטן, הוא לא קיבל נחלה נפרדת משלו בארץ ישראל. במקום זאת, בני שמעון קיבלו ערים בתוך השטח הגדול של שבט יהודה. הסידור הזה עזר מאוד, כי השטח של יהודה היה כל כך רחב, שאם חלק ממנו היה נשאר ריק, חיות בר היו עלולות להשתלט עליו. בנוסף, זה התאים לדברים שיעקב אבינו אמר לשמעון לפני מותו, ששבט שמעון יהיה מפוזר בישראל. בגלל הפיזור הזה, בני שמעון הפכו להיות המורים והסופרים שמלמדים בכל רחבי הארץ.
העובדה ששני השבטים גרו באותו אזור בדיוק, ואחד גדל מאוד והשני נשאר קטן, מלמדת אותנו שלא רק המקום או הסביבה קובעים כמה משפחה תתרחב. בני שמעון גרו בבטחה בתוך נחלת יהודה תקופה ארוכה וערים רבות נקראו על שמם, אבל זה לא נמשך לתמיד. הרבה שנים מאוחר יותר, כשהממלכה של דוד המלך התחזקה ושבט יהודה הפך לעוצמתי מאוד, בני שמעון נאלצו לעזוב את המקום ולנדוד כדי לחפש לעצמם שטחים חדשים לחיות בהם.