אהדתו של העם כלפי דוד הגיעה לשיאה וחצתה את כל השבטים והמעמדות. הכתוב מציין במפורש כי וְכׇל־יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה אהבו אותו, כדי להדגיש שאפילו בני שבט בנימין, שבטו של שאול המלך, הצטרפו לאהבה זו יחד עם בני שבט יהודה שממנו הגיע דוד. יתרה מכך, השימוש במילה אֹהֵב בלשון יחיד ולא ברבים, מלמד כי העם כולו התאחד והיה כאיש אחד באהבתו השלמה והמלוכדת אל דוד [חומת אנך].
הסיבה לאהבה העזה מוסברת במילים כִּי־הוּא יוֹצֵא וָבָא לִפְנֵיהֶם. הציבור הרחב ראה מקרוב את הצלחתו הגדולה של דוד, הן כמצביא צבאי והן כמנהיג המנהל תחומי חיים אחרים [ביאור שטיינזלץ]. מעבר לכך, התנהלותו של דוד הגשימה הלכה למעשה את משאלתם המקורית של העם כאשר ביקשו להמליך עליהם מלך שייצא ויבוא לפניהם, ובו הם ראו את התגשמות חזונם [חומת אנך].
לאהבה גורפת זו הייתה השלכה ישירה על מאזן הכוחות מול שאול. בגלל התמיכה הציבורית הרחבה, לשאול לא היה כל כוח לפגוע בדוד או לעשות לו רע, וחוסר האונים הזה רק העצים והגדיל את קנאתו ושנאתו כלפיו [מלבי"ם].