לאחר שהתקף הדיכאון חלף, תחושה עמוקה של פחד וקנאה אוחזת בשאול. הוא סובל מהידרדרותו האישית ומקנא בדוד הצעיר והמוכשר שמצליח וגדל מול עיניו [ביאור שטיינזלץ]. פחד זה נובע מתוך ההכרה בניגוד החריף שנוצר, שכן שאול מבין כי ה' נמצא עם דוד, ובה בעת הוא חווה את ההפך המוחלט והוא שרוח ה' סרה מעליו [מלבי"ם].
ההוכחה המוחשית לכך שהָיָה ה' עִמּוֹ התבטאה בהצלתו הפלאית של דוד. העובדה שדוד הצליח להתחמק מפגיעותיו של שאול פעמיים, לכאורה ללא כוונה או מאמץ מיוחד, המחישה לשאול כי דוד זוכה להשגחה ושמירה אלוהית [מצודת דוד].
מבחינה דקדוקית, במילה וַיִּרָא מופיעה האות יו"ד כתחילית בלבד, ואילו האות יו"ד השורשית של המילה הושמטה מן הכתיב [רד"ק].