לאחר אכזבתו של דוד מאי-קיום הבטחתו הקודמת של שאול לתת לו לאישה את בתו הבכורה מרב, המלך נאלץ לפעול בדרכים עקיפות כדי לשכנע את דוד לשאת את בתו השנייה, מיכל. דוד נמנע מלהגיב להצעת הנישואין החדשה, מתוך חשש ששאול שוב מהתל בו או שדבריו נאמרו כעידוד כללי בלבד ולא מתוך כוונה מעשית [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. ליבו של דוד פג מלהאמין להבטחות המלך לאחר שמרב ניתנה לאיש אחר [מלבי"ם].
כדי להתגבר על חוסר האמון, שאול מצווה על עבדיו (אשר המילה נכתבת בפסוק כ"עבדו" אך נקראת "עבדיו" [מנחת שי]) לדבר אל דוד בַּלָּט, כלומר בחשאי ובסתר [מצודת ציון, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. הפנייה החשאית נועדה לשוות לדברי שאול אמינות, כדי שדוד ירגיש שההצעה כנה ואמיתית ולא דברי שקר וצחוק [רד"ק].
העבדים נשלחים להעביר לדוד מסר כפול ומרגיע: הִנֵּה חָפֵץ בְּךָ הַמֶּלֶךְ וְכָל עֲבָדָיו אֲהֵבוּךָ. מטרתם היא להפיג את חששותיו של דוד ולהסביר לו שנישואי מרב לאחר לא נבעו מהתנגדות המלך, שכן המלך באמת חפץ בו, וגם לא מקנאתם של עבדי המלך, שכן כולם אוהבים אותו. ההסבר שניתן לדוד הוא שמרב מאסה בו מעצמה, אך כעת, משום שמיכל אוהבת אותו באמת, זוהי ההזדמנות הראויה עבורו להתחתן במשפחת המלוכה [מלבי"ם, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
על רקע פרשת הנישואין המורכבת הזו, ישנה מסורת בחז"ל המבארת את השתלשלות העניינים עם שתי בנות שאול, ולפיה דוד אכן קידש את מרב, אלא שהיו אלו קידושי טעות, או שעדריאל נשא אותה בעבירה, ורק לאחר מותה נשא דוד את מיכל בהיתר [רד"ק].