דוד מגיב להצעת הנישואין של שאול המלך בענווה עמוקה. במקום לקבל את ההצעה המלכותית כמובנת מאליה, הוא בוחן את מעמדו ומדגיש את הפער העצום שבין אדם פשוט לבין בית המלוכה. דוד מציג את עצמו כמי שאינו ראוי לכבוד הגדול, ודבריו נאמרים מתוך הכנעה מוחלטת ולא מתוך סירוב. יש לציין כי בשלב זה דוד אינו טוען שהוא עני, שכן כבר הובטח לו עושר רב בעקבות הניצחון על גוליית, ולכן דבריו נובעים מענווה טהורה [מלבי"ם].
הפרשנים מסבירים את מילותיו של דוד כביטוי לשפלות ברך. באומרו מִי אָנֹכִי, הוא מצהיר על עצמו כאדם נבזה ושפל [מצודת דוד, רלב"ג]. כשהוא מוסיף וּמִי חַיַּי, הוא תוהה מהו בכלל הערך של חייו; בעוד שחייו של אדם נכבד נחשבים ליקרים, חייו של אדם פשוט ודל נחשבים כחסרי חשיבות. דוד, שהיה רועה צאן, מתפלא כיצד ייתכן שיילקח מאחרי הצאן כדי לשאת את בת המלך [רלב"ג, רד"ק]. הוא מסכם בביטוי כִּי אֶהְיֶה, כלומר, כיצד ייתכן שאהיה ראוי והגון לזכות בכבוד כה גדול ולהיות חתן למלך [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
חלק מרכזי בפסוק שנידון בהרחבה הוא ההתייחסות של דוד למוצאו: מִשְׁפַּחַת אָבִי בְּיִשְׂרָאֵל. הפרשנים חלוקים בשאלה כיצד יש לקרוא צירוף זה, לאור העובדה שדוד השמיט את מילת השאלה "ומי" לפני המילה "משפחת".
הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שהמילה "מי" מתחילת המשפט חלה גם כאן, כאילו נאמר "ומי משפחת אבי". לפי פירוש זה, דוד מקטין גם את משפחתו וטוען שהיא דלה וצעירה [מצודת דוד], ואולי אף רומז למוצאו מרות המואביה, המעיד לכאורה על חוסר התאמה למלוכה [רלב"ג].
לעומת זאת, גישה אחרת גורסת שדוד השמיט את המילה "מי" בכוונה, משום שמשפחתו דווקא כן הייתה חשובה. לפי כיוון זה, דוד אומר שאין בו שום גדולה אישית, אלא שמשפחת אביו היא מהמשפחות הידועות והמכובדות בישראל [רד"ק]. ברוח זו, מוסבר כי מלך בוחר חתן לפי אחד משלושה קריטריונים: שלמותו האישית, עושרו או ייחוסו. דוד מודה שאין לו מעלה אישית או יכולת לפרנס את עצמו באופן עצמאי משום שהוא סמוך על שולחן המלך, אך הוא מבין שהמלך בחר בו אך ורק בזכות ייחוס משפחתו, ועל כך הוא מודה לו [אלשיך].
גישה המשלבת בין הדברים מציעה שדוד ניסח את דבריו בחוכמה ובאופן המשתמע לשתי פנים. מצד אחד, כדי לחלוק כבוד לשאול המלך, הוא ניסח את המשפט כך שיישמע כאילו גם משפחתו אינה חשובה. אך מצד שני, מתוך כבוד לאביו ישי – שהיה אדם קדוש וצדיק משבט יהודה ומזרע פרץ ובועז – דוד נמנע מלומר במפורש "ומי משפחת אבי", כדי שלא לפגוע באמת בכבודה של משפחתו המיוחסת [חומת אנך].