דוד מגיב להצעת הנישואין של שאול בענווה טהורה ומדגיש את הפער העצום שבין אדם פשוט לבית המלוכה. באומרו מִי אָנֹכִי הוא מציג עצמו כאדם שפל, ומוסיף לתהות וּמִי חַיַּי, שכן חייו של רועה צאן נחשבים חסרי ערך לעומת אנשים נכבדים. בהתייחסו אל מִשְׁפַּחַת אָבִי בְּיִשְׂרָאֵל, דוד מנסח את דבריו באופן המשתמע לשתי פנים: מצד אחד ניתן להבין שגם משפחתו דלה ואינה ראויה למלוכה, אך מנגד ייתכן שהוא מכבד את ייחוסו הגבוה ורומז שזוהי הסיבה היחידה לבחירתו. מתוך הכנעה מוחלטת זו הוא מסכם ושואל כיצד ייתכן כִּי אֶהְיֶה ראוי והגון לזכות בכבוד ולהיות חתן למלך.
שמואל א, פרק י״ח, פסוק י״ח
וַיֹּ֨אמֶר דָּוִ֜ד אֶל־שָׁא֗וּל מִ֤י אָֽנֹכִי֙ וּמִ֣י חַיַּ֔י מִשְׁפַּ֥חַת אָבִ֖י בְּיִשְׂרָאֵ֑ל כִּי־אֶהְיֶ֥ה חָתָ֖ן לַמֶּֽלֶךְ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.