הצעת נישואין לבית המלוכה מציפה את הפער החברתי והכלכלי העצום שבין האזרח הפשוט לבין משפחת המלך. כאשר עבדי שאול מציעים לדוד את בתו של המלך, דוד משיב בשאלה רטורית: הַנְקַלָּה, כלומר, האם זהו דבר קל ופשוט בעיניכם [מצודת ציון, שטיינזלץ]. מבחינה דקדוקית, המילה מופיעה בלשון נקבה ומתייחסת לעצם פעולת ההתחתנות [רד"ק]. דוד מדגיש כי התחתנות במלך אינה עניין של מה בכך, וראוי שנישואין כאלה ייעשו רק עם נכבדי העם [מצודת דוד].
כדי לנמק את חוסר התאמתו, דוד מעיד על עצמו שהוא רָשׁ, אדם עני, וְנִקְלֶה, אדם פשוט, הדיוט וחסר מעמד שהוא ההפך מאדם מכובד [רד"ק, מצודת ציון, שטיינזלץ]. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שדוד מצביע על חוסר יכולתו לעמוד בדרישות הכלכליות הכרוכות בשידוך מעין זה. אדם הנושא אישה נדרש לשלם מוהר, ואם עבור אישה פשוטה נהוג לתת חמישים שקלי כסף, הרי שנישואין לבת מלך דורשים מוהר ומתנות בסדרי גודל עצומים. עבור דוד, השגת סכומים אלו היא משא כבד ובלתי אפשרי [רלב"ג, רד"ק, אברבנאל, שטיינזלץ]. לאור חוסר יכולתו הכלכלית ומעמדו הנמוך, דוד חוזר על טענת העוני שכבר השמיע בעבר [מלבי"ם], ותוהה מדוע שהמלך יחפוץ בו כלל, שהרי הוא אינו כדאי וראוי לקחת את בתו [מצודת דוד, רד"ק].
לצד ההסבר המעשי והכלכלי, יש המזהים בדברי דוד רובד נוסף של ביקורת מרומזת. כאשר דוד מכריז וְאָנֹכִי אִישׁ רָשׁ וְנִקְלֶה, הוא למעשה עוקץ את שאול ורומז להבטחותיו המופרות. שאול הבטיח בעבר להעשיר עושר גדול את מי שיכה את גולית הפלשתי, אך בפועל לא קיים את הבטחתו, ולכן דוד נותר עדיין אדם עני [חומת אנך].