עלייתו של דוד משלב של גיבור הנאבק לבדו לדרגת מפקד צבאי בכיר מלווה בהצלחה יוצאת דופן ובאהדה ציבורית רחבה. כאשר הכתוב מציין וַיֵּצֵא דָוִד, הכוונה היא שמאותו שלב ואילך הוא החל לצאת למשימות צבאיות ולמלחמות [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ]. בכל משימה כזו דוד יַשְׂכִּיל, כלומר יצליח, שכן אדם המצליח במעשיו נראה כמי שפועל מתוך שכל וחוכמה [מצודת ציון]. הצלחה עקבית זו, בפרט במלחמות נגד הפלשתים, הוכיחה שדוד אינו רק גיבור במאבק אישי, אלא אדם מהימן ומצביא מוכשר [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ].
בעקבות שורת הצלחות אלו, וַיְשִׂמֵהוּ שָׁאוּל עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, כלומר שאול מינה אותו להיות שר צבא ומפקד עליון על הלוחמים. מינוי זה התקבל באהבה רבה, ודוד משך את לבם של כל רואיו.
הפרשנים מסכימים כי הנקודה המפתיעה והמרשימה ביותר בפסוק טמונה במילים וְגַם בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל. תוספת המילה "וגם" באה להדגיש חידוש מיוחד: "עבדי שאול" הם למעשה שרי המלחמה הוותיקים, שאומנותם ומקצועם הם הצבא. על אף שדוד קודם בפתאומיות וקיבל סמכות ושררה עליהם, הם לא קנאו בו כלל, אלא קיבלו את הנהגתו בעין יפה וללא התנגדות.