חשבתם פעם איך מרגישים אנשים כשמישהו צעיר וחדש מגיע ופתאום הופך להיות המפקד שלהם? בדרך כלל, הוותיקים עלולים קצת לקנא. אבל אצל דוד קרה משהו מיוחד ומפתיע.
ברגע שכתוב וַיֵּצֵא דָוִד, אנחנו מבינים שמנקודה זו הוא התחיל לצאת להמון משימות צבאיות. בכל משימה כזו דוד יַשְׂכִּיל, כלומר יצליח. ולמה משתמשים במילה שקשורה לשכל? כי אדם שמצליח כל כך במעשים שלו, נראה כמו מי שפועל מתוך חוכמה רבה. ההצלחה הזו הוכיחה שדוד הוא לא רק גיבור שנלחם לבדו, אלא מפקד מוכשר שאפשר לסמוך עליו.
לכן, וַיְשִׂמֵהוּ שָׁאוּל עַל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה, כלומר, המלך שאול מינה אותו להיות שר הצבא והמפקד העליון של הלוחמים. כולם אהבו את דוד, אבל הדבר המרשים ביותר מסתתר במילים וְגַם בְּעֵינֵי עַבְדֵי שָׁאוּל. המילה "וגם" מדגישה שגם שרי הצבא הוותיקים, שהמלחמה היא המקצוע שלהם, לא קינאו בדוד בכלל. למרות שהוא קודם בבת אחת וקיבל את הפיקוד עליהם, הם קיבלו את ההנהגה שלו באהבה, בשמחה ובעין יפה.