תארו לעצמכם שאתם חוזרים הביתה אחרי מאמץ אדיר, ופתאום מגלים שכל הרחוב מקבל אתכם בשירים ובמחיאות כפיים. זה בדיוק מה שקרה כאן. אחרי תקופה ארוכה של מלחמות קשות, צבא ישראל עושה את דרכו חזרה הביתה. המילים בְּבוֹאָם בְּשׁוּב דָּוִד מתארות את הרגע המשמח שבו החיילים שבים לארצם. שאול המלך פונה לכיוון ביתו, בזמן שדוד עובר בערי ישראל ומראה לכולם את הניצחון הגדול על הפלשתי.
באותם ימים היה מנהג לחבר שירים על גיבורים כדי לשמח ולעודד את העם. הנשים יצאו החוצה, והמילה הכתובה לשור משמעותה פשוט לשיר. הן לא רק שרו, אלא גם ניגנו בכלים מיוחדים שנקראו וְהַמְּחֹלוֹת וכן וּבְשָׁלִשִׁים, שהיו כלי זמר עתיקים, אולי כלי עם שלושה מיתרים או כלי שדומה למשולש שאנחנו מכירים היום.
חשוב לשים לב שהנשים יצאו לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ. הן התכוונו לחלוק כבוד למלך בלבד, כי באותו זמן אף אחד לא חשב להעדיף את דוד על פני שאול, מעשה שהיה נחשב לזלזול במלכות. אבל למרות הכוונה הטובה שלהן, משהו בשירים שלהן הפתיע את שאול וגרם לו לכעוס ולקנא. חגיגת הניצחון הזו הפכה לרגע שבו הכול השתנה, ומאותו יום שאול התחיל להסתכל על דוד בעין רעה, כי הוא הבין שה' נמצא עם דוד ומצליח את כל דרכיו.