תגובתו של דוד להצעת הנישואין המותנית חושפת את נחישותו וביטחונו. כאשר נאמר וַיִּשַׁר הַדָּבָר, הפרשנים מציגים גישות שונות לטיב הסכמתו של דוד. יש המסבירים כי דוד פשוט הסכים לתנאי של הבאת הערלות כדי לזכות בנישואין [מצודת דוד]. לעומת זאת, יש המדגישים כי המשימה כשלעצמה לא הייתה ישרה או ראויה בעיניו כדרך מלחמה שגרתית, אך היא התקבלה על דעתו רק בזכות המטרה הסופית שהיא ההתחתנות עם המלך [מלבי"ם]. גישה נוספת רואה בהסכמתו ביטוי עמוק לביטחון בה', מתוך רצון להוכיח לשאול שה' עמו ומצליח את דרכו [רלב"ג]. מבחינה דקדוקית, המילה נכתבת ללא האות יו"ד השורשית [רד"ק].
ביחס לביטוי וְלֹא מָלְאוּ הַיָּמִים, המילה מָלְאוּ משמעותה נשלמו [מצודת ציון]. רוב הפרשנים מסכימים כי שאול קצב לדוד זמן מוגדר להבאת מאה הערלות, אך דוד לא המתין עד לסיום התקופה. הוא מיהר וביצע את המשימה עוד בטרם הגיע מועד הסיום שנקבע. מעבר לזריזותו, דוד הגדיל לעשות והביא מאתיים ערלות במקום המאה שנדרשו, כדי להמחיש את הצלחתו הגדולה [רלב"ג, רד"ק].