רגע הניצחון והחזרה משדה הקרב מהווה נקודת תפנית דרמטית ביחסים שבין שאול לדוד. לאחר השהות הארוכה והמלחמות בעמק האלה, עושה הצבא את דרכו חזרה הביתה ועובר בערי ישראל. באותם ימים רווח מנהג קדום לחבר שירים על גבורת הלוחמים כדי לפרסם את מעשיהם ולעודד את העם למעשי גבורה [אברבנאל]. עם זאת, חגיגת הניצחון שנועדה לחלוק כבוד, הופכת לזרז המעורר את קנאתו של המלך ולתחילת רדיפתו את דוד [מלבי"ם, אברבנאל].
הצירוף בְּבוֹאָם בְּשׁוּב דָּוִד מתייחס לחזרתם של אנשי המלחמה אל ארצם [מצודת דוד, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. שאול שם את פניו לשוב לביתו שבגבעת שאול, בעוד דוד מוביל עמו את ראשו של הפלשתי כדי להראותו בערי ישראל שעברו בדרכם [מלבי"ם]. המילה הכתובה לשור נקראת בפועל לָשִׁיר, והפרשנים מסבירים כי מדובר בשתי צורות דקדוקיות שונות בעלות משמעות זהה לחלוטין של שירה [רד"ק, מנחת שי].
באשר לביטוי וְהַמְּחֹלוֹת, הגישה המרכזית היא שמדובר בכלי נגינה שהיו בידי הנשים [מצודת דוד, מצודת ציון, רד"ק], בעוד דעה אחרת גורסת שהכוונה היא לנשים המחוללות עצמן [ביאור שטיינזלץ].
מחלוקת מעניינת קיימת סביב משמעות המילה וּבְשָׁלִשִׁים. רוב הפרשנים מסכימים כי מדובר בסוג של כלי זמר, כגון צלצלים [רש"י], כלי נגינה בעל שלושה מיתרים [מצודת ציון, רד"ק], או כלי המוכר כיום כמשולש [ביאור שטיינזלץ]. לעומת זאת, גישה שונה לחלוטין מפרשת שהמילה אינה מתארת כלי נגינה כלל, אלא דברים נפלאים ונכבדים. לפי פירוש זה, הנשים שילבו בשיריהן מילים נשגבות שהשוו בין הלוחמים, וכאילו התנבאו מראש על כך שמעלת דוד עתידה להיות גבוהה ממעלת שאול [רלב"ג].
למרות השוואה זו בשירי הנשים, הכתוב מדגיש כי הן יצאו לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ. יציאתן נועדה לכבודו של המלך בלבד, שכן באותה עת לא עלה על דעתו של איש לכבד את דוד ולהעדיפו על פני שאול, מעשה שהיה נחשב למרד במלכות ולפגיעה בכבוד המלך בפני עבדו [מלבי"ם]. אולם, חרף הכוונה המקורית, תוכן השירה עורר את חרון אפו של שאול, ומאותו יום ואילך החל להביט בדוד בעין רעה, מתוך הבנה שה' מצליח את כל דרכיו [אברבנאל].