אהבתה של מיכל לדוד צומחת מתוך היכרותה עמו במהלך שהייתו בחצר המלך ואולי מביקוריו אצל אחותה הגדולה. כאשר נודע הדבר לשאול, תגובתו חיובית, ומניעיו מורכבים ממספר רבדים.
הביטוי וַיִּשַׁר הַדָּבָר בְּעֵינָיו מתבאר בשני אופנים המשלימים זה את זה. מחד גיסא, שאול ראה בכך הזדמנות מחודשת להשיא לדוד את בתו, ואולי אף העדיף שזו תהיה הבת הצעירה בעלת המעמד הפחות בכיר [ביאור שטיינזלץ]. מאידך גיסא, שמחתו של שאול נבעה ממניע נסתר: הוא חישב ומצא כי נישואין אלו ישמשו לו כאמצעי להפיל את דוד ולגרום למותו ביד הפלשתים [מצודת דוד].
מבחינה לשונית ומסורת הנוסח, המילה וַיִּשַׁר נכתבת באות יו"ד אחת בלבד. אף על פי שהיו ספרים שבהם נכתבה המילה בשתי יודי"ן, המסורת המדויקת קובעת כי הכתיב הנכון הוא ביו"ד אחת, וזאת בהתאמה לכללי המסורה המציינים במפורש את המקומות החריגים שבהם המילה נכתבת בכתיב מלא [מנחת שי].