ברגע שבו אמורה הייתה להתממש הבטחתו של המלך, מתרחשת תפנית מפתיעה. במקום חתונה מלכותית, הכלה המיועדת ניתנת לאיש אחר, וההסכם מופר ברגע האחרון.
המילים בְּעֵת תֵּת מתייחסות לזמן המדויק שנקבע מראש לנישואין. בדיוק כשהגיע המועד והיו עסוקים בהכנות לתת את מרב לדוד, התגלגלו הדברים והיא נישאה לעדריאל [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים חלוקים בשאלה כיצד התרחש הדבר. גישה אחת מסבירה ששאול פשוט חזר בו מהבטחתו ונתן אותה לאדם אחר [ביאור שטיינזלץ]. השימוש במילה הפסיבית נִתְּנָה במקום "ויתנה" (והוא נתן אותה), רומז שלבו של שאול מעולם לא היה שלם עם הנישואין הללו, והצעתו המקורית נועדה רק לשמש עילה כדי שדוד יצא להילחם וייהרג במלחמות ה' מול הפלשתים [אלשיך]. לעומת זאת, פרשנים אחרים סבורים שמרב פעלה על דעת עצמה. מכיוון שהייתה אישה בוגרת, היא קיבלה קידושין מעדריאל והתקדשה לו ללא ידיעת אביה [מצודת דוד, מלבי"ם, אברבנאל].
באשר למעמדו של דוד, הגישה המרכזית בקרב הפרשנים היא שדוד טרם קידש את מרב באותה עת [רד"ק, רלב"ג]. עם זאת, מובאת מחלוקת חכמים בשאלה זו: יש הסבורים שדוד קידש אותה ב"קידושי טעות" המבוססים על העושר שהובטח לו משאול עבור הכאת גוליית, ולכן הקידושין לא חלו. מנגד, ישנה דעה שהקידושין היו גמורים ותקפים מאחר שדוד מחל על החוב, ולכן נישואיה לעדריאל היו בעבירה, ודוד נשא את אחותה מיכל רק לאחר שמרב הלכה לעולמה [מלבי"ם, אברבנאל].
לאירוע זה היו השלכות משמעותיות על המשך הקשר בין דוד לבית שאול. דוד ראה במעשה זה התלייה ולעג מצד שאול, חש כאיש רש ונקלה, ומשך את ידו מן החיתון המלכותי. משום כך נאלץ שאול לשלוח מאוחר יותר את עבדיו לדבר עם דוד בסתר, כדי לשכנעו שהמלך אכן חפץ בו [רלב"ג, אברבנאל, מלבי"ם]. מנקודת מבט נוספת, ביטול השידוך הוא שאפשר את הקשר הבא של דוד: עד לאותו רגע נמנעה מיכל מלאהוב את דוד, שכן הניחה שהוא מיועד לאחותה הגדולה. רק כאשר מרב ניתנה לעדריאל, הוסר המחסום ומיכל יכלה לאהוב את דוד בגלוי [אלשיך].