קרה לכם פעם שראיתם מישהו עושה משהו שאסור לעשות, ועוד עושה את זה בכוונה ממש מול העיניים של מי שביקש ממנו לא לעשות זאת? זו בדיוק ההתנהגות שעליה הנביא ישעיהו מדבר כאן.
ישעיהו היה כבר אדם זקן, והוא ראה איך העם חוזר לעבוד פסלים ואלילים. בגלל שלא יכול היה לעמוד ולהעיר להם מול כולם, הוא החליט להכניס את התוכחה והביקורת שלו בתוך הנבואות. הוא אומר שהעם חוטא ומכעיס את ה' עַל פָּנַי. כלומר, הם לא מתביישים או מתחבאים, אלא עושים את המעשים הרעים בחוצפה גלויה, ממש מול הפנים של ה', כמו משרת שלא מקשיב לאדון שלו בדיוק כשהאדון מסתכל עליו ישירות.
ואיך הם עבדו לאלילים? הנביא מתאר שהם זֹבְחִים בַּגַּנּוֹת. הם היו מציבים פסלים בתוך הגינות הפרטיות שלהם, שהפכו למעין חורשות קטנות, ושם היו מקריבים להם קורבנות. בנוסף, הם היו וּמְקַטְּרִים עַל הַלְּבֵנִים. לבנים הן גושי אדמה ששרפו אותם בתנור חם כדי לבנות איתם בתים. העם היה לוקח את הלבנים האלה, מניח עליהן בשמים ומעלה עשן של קטורת ריחנית לכבוד אותם אלילים.