הנביא מוכיח את הָעָם השקוע בעבודה זרה ופועל בעזות מצח מול הנוכחות האלוהית, ככל הנראה בתחילת תקופת שלטונו של המלך מנשה. החוטאים הם הַמַּכְעִסִים אֹתִי עַל־פָּנַי תָּמִִיד, בין אם מתוך התרסה גלויה הנעשית בתוך ירושלים ובית המקדש, ובין אם מתוך צביעות של חטאים בסתר הידועים רק לה'. במסגרת פולחן זה הם זֹבְחִים בַּגַּנּוֹת, מנהג של הצבת אלילים והקרבת קורבנות בתוך גינות פרטיות ששימשו כחורשות פולחן. בנוסף, הם וּמְקַטְּרִים עַל־הַלְּבֵנִים, כלומר מעלים קטורת לאלילים על גבי גושי חומר הנשרפים בכבשן לצורך בנייה.
ישעיהו, פרק ס״ה, פסוק ג׳
הָעָ֗ם הַמַּכְעִסִ֥ים אֹתִ֛י עַל־פָּנַ֖י תָּמִ֑יד זֹֽבְחִים֙ בַּגַּנּ֔וֹת וּֽמְקַטְּרִ֖ים עַל־הַלְּבֵנִֽים׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.