תארו לעצמכם שמישהו כותב מכתב לא נעים עליכם, ושולח אותו דווקא לחבר טוב שלכם. מה החבר יעשה? זה בדיוק מה שקרה כאן. מכתב כועס הגיע מבבל לירושלים, והמטרה שלו הייתה להפריע לירמיהו הנביא ולעצור אותו. אבל הכהן שקיבל את המכתב היה חבר של ירמיהו. הוא לא רצה להעניש אותו או לפעול נגדו, אלא פשוט הקריא לו את המכתב כדי לשתף אותו ולהראות לו מה אנשים מסוימים בבבל חושבים עליו.
כאשר הכתוב מציין שהמכתב נקרא בְּאָזְנֵי יִרְמְיָהוּ, זה נשמע כאילו מישהו אחר מספר את הסיפור, בגוף שלישי. אבל האמת היא שירמיהו בעצמו כתב את הדברים. בתנ"ך, לפעמים נביאים כותבים על עצמם כאילו הם מדברים על אדם אחר, וזהו סגנון כתיבה מקובל.
הקראת המכתב הזה הייתה רגע חשוב מאוד שעצר את הרצף של הסיפור כדי להראות לנו מתי בדיוק הגיעה הנבואה הבאה מאת ה'. האיש ששלח את המכתב, שמעיה, היה נביא שקר. ברגע שהמכתב שלו הוקרא בקול רם מול כולם, זה הראה שיש לו חוצפה גדולה ושאנשים מתחילים לייחס חשיבות לדברים הלא נכונים שהוא אומר. בגלל ההתנהגות הזו כלפי ירמיהו, ה' קבע ששמעיה יקבל עונש על המעשים שלו, ומיד לאחר מכן ה' מוסר לירמיהו את הנבואה הבאה.