איוב מצהיר על העונש החמור והראוי לו אם חטא וניצל את כוחו לרעה נגד חלשים, כגון יתומים [מלבי"ם, אלשיך]. כעונש על שימוש פסול בכוח, הוא מייחל שאיבריו יישברו ויתפרקו [מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
הפרשנים מנתחים את מבנה הגוף המתואר בפסוק כדי להבין את מהות הפגיעה. המילה כְּתֵפִי מתייחסת לחלק העליון של היד, והיא ראויה ליפול מִשִּׁכְמָה, שהוא רוחב הכתף או החלק האחורי של הגב [רש"י, מצודת דוד, מלבי"ם]. המלבי"ם מדייק בלשון ומסביר כי בעוד שלאדם יש שתי כתפיים בצדי הגוף, ה"שכם" הוא יחיד ונמצא מאחורי הכתף, במרכז הגב (לכן משא הנישא על גב האדם נישא על "שכמו", ואילו משא הנישא במוטות על הצד נישא על ה"כתף"). מבחינה דקדוקית, האות ה"א במילה מִשִּׁכְמָה היא נחה וחסרת מפיק [מנחת שי].
בחלקו השני של הפסוק, מבקש איוב שגם זרועו תישבר. המילה וְאֶזְרֹעִי משמעותה "זרועי", והאות אל"ף מופיעה בה כאות נוספת בלבד [מצודת ציון]. זרוע זו, הממוקמת מתחת לכתף, עתידה להישבר מִקָּנָה. רוב הפרשנים מסבירים כי "קנה" הוא העצם העליונה של היד, הנקראת כך משום שהיא עגולה ודמויה לצמח הקנה [רש"י, מצודת דוד]. עם זאת, יש המזהים את הקנה כחלק הנמצא דווקא מתחת לזרוע [מלבי"ם], או שמפרשים זאת כעצם השכמה עצמה [ביאור שטיינזלץ].